למה כאב חוזר גם אחרי שטיפלנו בו?
למה הכאב חזר שוב גם אחרי שחשבתי שאפשר לשכוח ממנו?
כבר היה יותר טוב. הכאב כמעט נעלם, חזרת לזוז, אולי אפילו שכחת ממנו.
ואז, בלי אזהרה, הוא חזר.
לפעמים בדיוק באותו מקום, ולפעמים בצורה קצת אחרת.
והמחשבה הראשונה היא בדרך כלל: “אוי, מה שוב קרה?”
אולי התאמצתי יותר מדי. אולי ישנתי לא טוב. אולי עשיתי משהו לא בסדר.
אבל כאב שחוזר לא אומר שמשהו התקלקל שוב.
אלא הזמנה לעצור ולשאול שאלה אחרת:
מה ממשיך להשפיע על הגוף שלי, גם אחרי שבפעם הקודמת השגתי הקלה?
מה גורם לכאב לחזור?
לכאב יכולות להיות סיבות רבות, ולכן אין תשובה אחת שמתאימה להכל ולכולם.
לפעמים הרגלי תנועה מסוימים או יציבה. לפעמים יש עומס שחוזר על עצמו. לפעמים אנחנו חוזרים מהר מדי לפעילות אחרי תקופה של כאב. לפעמים הוא קשור בנשימה שלנו. הרבה פעמים הוא קשור למתח, סטרס לשינה או לעומס שאנחנו נושאים איתנו.
ואחרי שהכאב עובר, אנחנו נוטים פשוט להשתמש בגוף באותה הדרך שבה השתמשנו בו קודם.
אם למשל הגב כאב, קיבלנו טיפול והכאב השתפר — אבל חזרנו בדיוק לאותם הרגלים, לאותה נשימה, לאותה צורת תנועה ולאותו עומס, יכול להיות שההקלה הייתה אמיתית, אבל זה היה נקודתי, ומשהו בתמונה הרחבה יותר עדיין לא השתנה.
וזו נקודה חשובה:
לטפל בכאב ולהבין מה משפיע עליו הם לא תמיד אותו הדבר.
האם כאב שחוזר אומר שהגוף נפגע שוב?
אז הבנו שלווא דווקא.
לרוב פשוט חזרנו להרגלים שגרמו לכאב מלכתחילה. לפעמים כמובן ההרגלים האלו ייצרו עניין חדש ובעקבותיו כאב חדש.
אחד הדברים הבעייתיים בכאב, הוא פחד ממנו בעקבות הפרשנות שאנחנו נותנים לו.
כאב שמופיע שוב יכול לגרום לנו לחשוב שהגוף שוב נפגע, שמשהו “לא בסדר”, ושאולי עכשיו צריך להיזהר אפילו יותר.
אבל כאב הוא חוויה מורכבת, והוא לא תמיד משקף באופן ישיר את מידת הנזק.
במקרים רבים, במקום לשאול רק “איך אני מעלימ.ה את הכאב?”, כדאי להוסיף עוד שאלה:
“מה קורה בגוף ובחיים שלי שגורם לכאב להופיע?
ומה קורה כשהכאב מופיע?”
כאב מבקש ודורש הסתכלות ובירור.
בעצמינו ובעזרת בירור מקצועי.
וכאב דורש לא רק שינוי נקודתי, לא רק עזרה מבחוץ, לא לקפוץ מיד חזרה לאותו הדבר כשאנחנו מרגישים רגע טוב,
אלא שינוי הרגלים, השקעה והתמדה.
מה הקשר בין סטרס, מערכת העצבים וכאב חוזר?
הגוף שלנו לא מתקיים בנפרד מהחיים שלנו.
כשאנחנו נמצאים בתקופה של עומס או דריכות, זה יכול להשפיע על הנשימה, על מתח השרירים, על השינה, על העיכול, על התנועה ועל האופן שבו אנחנו חווים תחושות מהגוף.
לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו מחזיקים את הגוף כל היום.
הכתפיים מעט מורמות. הלסת מוחזקת. הנשימה שטחית יותר. הגוף דרוך.
נוצר מעגל בו המצב המנטלי משפיע על הגוף,
וככל שהגוף דרוך, מכווץ, עייף, מעורר, הוא משפיע ׳מלמטה׳ על מערכת העצבים ומסמן לה דריכות ו׳סכנה׳, והיא עוד כדי לשמור עלינו מפני מה שהמוח מזהה כמצב שיש להישמר מפניו, דורכת את הגוף עוד, מכווצת אותו עוד.
אנחנו מנסים “להירגע” רק כשכבר כואב, או כואב מאוד.
אבל הגוף לא יודע לעבור מיד מדריכות להרפיה.
לכן, כשכאב חוזר, שווה להתבונן במסרים שהוא שולח אלינו, להתבונן במה שקורה מסביב ומאחורי הכאב — ולא רק במקום שבו כואב.
אז מה אפשר לעשות כדי להבין למה הכאב חוזר?
אפשר להתחיל להתבונן.
פשוט להתחיל לשים לב.
מתי הכאב מופיע? מה קרה לפניו? איך אני ישנ.ה? איך הנשימה שלי? כמה זמן ואיך אני יושב? איך אני עומד.ת והולכ.ת? האם אני בתקופה עמוסה? איך אני מגיב.ה ללחץ, לחיים?
מה קורה לי בחיים?
כמה אני עצבני.ת/ רגוע.ה? האם אני נמנעת מתנועה מסוימת בגלל פחד? האם אני עושה משהו שוב ושוב בלי לשים לב?
האם אני כל הזמן דוחף קדימה?
נגלה דברים מעניינים.
כאב הגב לא התחיל דווקא אחרי הרמת משהו כבד, אלא אחרי שבועות של עומס וחוסר שינה.
הצוואר לא “נתפס סתם”, אלא בתקופה שבה אנחנו כמעט לא מפסיקים להחזיק את עצמנו.
או שאנחנו מגלים שהפסקנו לזוז בצורה מסוימת כי פחדנו שיכאב — וככל שנמנענו, כך הגוף נעשה פחות בטוח בתנועה.
זו כבר הסתכלות אחרת על הגוף.
איך להתחיל לעבוד עם הגוף במקום רק לנסות להעלים את הכאב?
כשאנחנו מפסיקים לראות בגוף משהו שצריך “לתקן”, או להתעלם ממנו כדי שנוכל להמשיך,
נפתחת אפשרות לעבוד איתו.
אפשר ללמוד לזהות הרגלים.
ללמוד לנשום אחרת.
לשנות בהדרגה את האופן שבו אנחנו עומדים, הולכים או מתרגלים.
ללמוד להבחין בין מאמץ לבין מאמץ מיותר.
למצוא קצב נכון.
להבין איך אנחנו מתנהלים.
למצוא תנועה שמתאימה לנו עכשיו — ולא לזו שאנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות מסוגלים לעשות.
ובעיקר, אפשר להתחיל לפתח יחסים אחרים עם הגוף.
במקום לחכות שהוא יצעק כדי שנתייחס אליו, להתחיל להקשיב גם כשהוא מדבר בשקט.
זה אחד הדברים שאני אוהבת כל כך ביוגה.
התרגול לא חייב להיות עוד דבר שאנחנו עושים לגוף.
הוא יכול להיות דרך ללמוד את הגוף.
ללמוד להרגיש. לשים לב. להבחין. לחקור. ולגלות בהדרגה מה באמת מיטיב איתנו.
לסיכום: כאב שחוזר הוא הזדמנות לעצור ולהתבונן
כאב שחוזר יכול להיות מתסכל מאוד, במיוחד אחרי שכבר השקענו זמן ומאמץ בטיפול בו.
אבל החזרה שלו לא חייבת להיות רק סימן לכך ש”משהו שוב התקלקל”.
לפעמים היא יכולה להיות הזדמנות לשאול שאלות חדשות.
לא רק איך להפסיק את הכאב, אלא:
מה משפיע עליו? מה אני עושה? מה הגוף שלי עושה? איך אני מתנהלת איתו? ומה אני יכולה ללמוד ולשנות?
אין פתרון אחד שמתאים לכל כאב,
אבל יש דבר אחד שאנחנו כן יכולים לעשות:
להפסיק לחכות שהגוף יכאב כדי להתחיל להקשיב לו.
כי ככל שאנחנו לומדים את הגוף טוב יותר, אנחנו יכולים להתחיל לנוע, לנשום ולחיות איתו מתוך יותר הבנה.
לדעת לתת לו את מה שהוא צריך, להרגיש טוב יותר בתוכו.
אם מעניין אותך ללמוד להקשיב לגוף שלך קצת אחרת, אני יעל הרמון, מורה ליוגה, ועובדת עם אנשים דרך תנועה, נשימה והתבוננות כדי לפתח הבנה עמוקה יותר של הגוף. אפשר לכתוב לי הודעה פה דרך האתר.
תגובות